יש מעט מדינות בעולם עם תרבות מקהלה כה גבוהה כמו גאורגיה. מקוריותם הלאומית של העם הגאורגי באה לידי ביטוי במלואו בשיר המקהלה הפוליפונית. שורשי הזמרה הפוליפונית (פוליפונית) חוזרים למאה החמישית לספירה.
הפוליפוניה הגאורגית מאופיינת בטכניקה ווקאלית מיוחדת של שירה בשלושה קולות. בגאורגיה בדרך כלל שרים הגברים.
לדוגמא,ניגוני המוסיקה החילונית, הצבאית והריקוד היו נפוצים בקרב השבטים הגאורגיים. הגאורגים אפילו יצאו לקרב עם שירים וריקודים. בפולקלור הגאורגי אכן שרדו שירי טקסים וריקודים של תקופות פגאניות וגם נוצריות.
בשנת 2001 אונסק"ו הכירה בשיה של הגאורגיה כיצירת מופת של מורשת בלתי מוחשית בעל פה.
הריקודים בגאורגיה מחולקים לסולו, זוג וקבוצה. נשים זזות בחינניות, בצעדים קטנים. גברים מפגינים את לוחמתם המתבטאת בתנועות מהירות, קפיצות גבוהות ופירואטים נועזים. הגב, הן אצל גברים והן אצל נשים, נשאר תמיד ישר ונטול תנועה.
תרבות השירה והמחול הגאורגית עשירה ומגוונת בז'אנר. במשך מאות שנים נוצרו סגנונות הביצוע העממי והמסורות שעברו מדור לדור.